ימי ילדות:      תמר, "עלתה" לארץ כשהיא ברחם אימה ונולדה בתל-אביב ב-1924. אימה, שהייתה חברה בתנועת גורדוניה הציונית בגרמניה, הגיעה תחילה לדגניה ותמר אז בת שנה. זמן קצר לאחר מכן החליטה המשפחה להצטרף למושב נהלל לאחר שאליעזר יופה, שהיה מיסד תנועת המושבים, שכנע את האם כי מושב זוהי צורת ההתיישבות הטובה ביותר לפיתוח הארץ.      כך הגיעה המשפחה לנהלל ובצריף בנהלל גדלה תמר עד גיל שבע וחצי. בגיל זה עזבה המשפחה את נהלל ועברה לחיפה שם החלה האם לעבוד במוסד "אהבה" בו טיפלו במאה ילדים שהגיעו לארץ מברלין שבגרמניה יחד עם המורים, המדריכים והמנהלת וגם את תמר הכניסה האם למוסד "אהבה". היה זה בשנת 1934.      תמר מספרת על הסבל שלה במוסד, בעיקר משום שכולם דיברו גרמנית והיא לא הבינה את השפה, לכן החליטה יום אחד לברוח ולחזור לנהלל. אימה החזירה אותה מנהלל והביאה אותה לבית משפחת וולף בחיפה, מהם שכרה חדר ותמר החלה ללמוד בבי"ס עממי, אבל את אימה בקושי ראתה כי האם יצאה לעבודתה בשעה מוקדמת וחזרה מאוחר בלילה.      דברי תמר: "למעשה, הייתה לי משפחה חדשה- משפחה אומנת. זו הייתה משפחה מסורתית ואווירת השבת אצלם הייתה מיוחדת - אווירה שלא שוכחים. זה היה הבית שגדלתי בו, שם עוצבה האישיות שלי".      בגיל 14, כשהיא תלמידה בביה"ס הריאלי בחיפה, הצטרפה תמר לתנועת "השומר-הצעיר" על אף האיסור שחל על תלמידי ביה"ס (מותר היה להצטרף רק לתנועת "הצופים"). כשהייתה בכיתה י"א התגלה העניין למנהל והיא סולקה מביה"ס, גם את משפחת וולף נאלצה לעזוב ואימה רשמה אותה למכינה של סמינר הקיבוצים.  ריקודי-עם - ההתחלה:      המפגש הראשון של תמר עם ריקודי-עם היה בביתה של גורית קדמן. אימא של תמר וגורית קדמן היו חברות טובות ובכל ביקור בתל-אביב נהגו השתיים לבקר את גורית בביתה וכאן ראתה ושמעה על מחול בפעם הראשונה.      בגיל תשע החלה תמר לרקוד בסטודיו של ירדנה כהן בחיפה. כעבור שנתיים עברה ללמוד בלט אצל אחיות אורנשטיין, אך נשארה לה האהבה לשיעורים וליצירתיות של ירדנה ולימים גם התפתחה ידידות בין השתיים.      כשהייתה תמר בתנועת השומר הצעיר נהגה ללמד את החבר'ה לרקוד ריקודים שקלטה פה ושם ועם מפוחית פה קטנה רקדה והרקידה את כל הקן. בתנועה רקדנו באותם ימים הורה, קרקוביאק ופולקה.      ב-1944 שמעה תמר שגורית מארגנת חג מחולות בקיבוץ דליה לקראת חג השבועות והחליטה להגיע לדליה בתקווה שגורית תשתף אותה באירוע, זה לא קרה ותמר נשארה שם שלשה ימים כצופה. שם פגשה לראשונה את שרה לוי-תנאי, את רבקה שטורמן ואת זאב חבצלת. לאחר חג המחולות בדליה, החליטה גורית לקיים קורס מדריכים לריקודי-עם.      בחופשת הקיץ, ב-1945, הצטרפה תמר לקורס הראשון והפכה להיות מדריכה לריקודי-עם. לאחר שסיימה את לימודיה בסמינר הקיבוצים הצטרפה לקיבוץ להבות הבשן והתקבלה כחברה. מכיוון שמוסיקה וריקודי-עם היו חלק ממנה, היא הקימה בקיבוץ מקהלה ולהקת מחול.      בקיבוץ להבות הבשן הייתה כמעט שנתיים וכשעזבה חזרה לתל-אביב והצטרפה לנוער של פועלי- ציון- שמאל. במסגרת התנועה הקימה להקת מחול ומקהלה וארגנה חוג האזנה למוסיקה, כל זאת כדי למשוך את הנוער לתנועה. כאן הכירה תמר את מישקה בעלה. צוות הווי בפלמ"ח      ב-1946 עבדה תמר ב"על-המשמר" בהגהות של עריכת לילה ובאותו זמן גם עסקה בתרגום כעזרה לחבר שהיה במחלקה הגרמנית. באותה שנה הוצע לה להיות אחראית לתכנים של תחנת שידור בדרום והיא הציעה לצרף את מישקה כקריין טוב וגם כאקורדיוניסט. בראשון באפריל 1947, בשעת לילה כבר היו בשיירה, שהעבירה נשק לדרום.      הימים הם ימי המאבק בשלטון הבריטי ולפני קום המדינה. כשהגיעו לבסיס התברר להם שלא תקום תחנת שידור ותמר ושני הבחורים שאיתה הפכו לצוות הווי של היחידה. הם קבלו הוראה להכין תוכנית וגם רכב שיסיע אותם ממקום למקום. כך היו לצוות הווי שעבר בכל ערב מישוב לישוב בדרום והופיעו לפני חיילים שיצאו לפעולות שונות במחצית הלילה או בבוקר. לצוות ניתן השם: "שלישיית הנגב".      ההופעות היו מתחילות בשירה בציבור, אח"כ קטעי קריאה ותמיד הסתיימו בריקודי-עם שתמר לימדה והרקידה. בתקופה זו רקדו את הורה שריד, קומה-אחא, רוב ברכות, הרמוניקה, מים מים, הבו לנו יין. הליווי המוסיקלי נעשה ע"י בעלה - מישקה האקורדיוניסט. לאחר מלחמת השחרור:      ב-1949 השתחררו תמר ומישקה בעלה והגיעו לתל-אביב. לאחר שנה עברו לעכו ותמר עבדה כמורה למוסיקה בבי"ס לנוער עבריין. לאחר שנה עברו לעפולה ללמד במוסד של עליית הנוער וכאן פגשה לראשונה את יוסי אבוהב, שהיה תלמיד שלה (יוסי אבוהב-מדריך ריקודי-עם ותיק, שריכז את האולפן להכשרת מדריכים של המדור לריקודי-עם בבאר-שבע).      האירוע הראשון שהכינה תמר במוסד היה מסכת של מגילת אסתר. היא זוכרת את יוסי אבוהב בתפקיד של מוכר שטיחים בשוק, כבר אז היה רקדן וגם שר יפה. את המסכת הכינה בכוחות עצמה, היא הייתה הבמאית והמורה למחול ומוסיקה. את ההופעות הכינה מחומר שהכירה ומריקודים שרקדו אז.      במוסד הכירה תמר את שולמית בת-דורי, שעבדה עם החניכים על ההצגה "אחי גיבורי התהילה". שולמית בקשה מתמר להכין את הריקודים להצגה. אחד הריקודים - ריקוד החתונה, נרקד בעבר בכל הארץ.      העבודה לצידה של שולמית בת-דורי תרמה רבות לתמר ונתנה דחף עצום להמשיך וללמוד. כך חזרה לתל-אביב והחלה ללמוד קומפוזיציה. כאן צריך לציין, שאביה של תמר, אריך ולטר שטרנברג, נחשב אז למורה למוסיקה מהמעלה הראשונה, אבל תמר העדיפה ללמוד מוסיקה אצל מוסקוביץ. הריקודים הראשונים של תמר:      בתחילת שנות ה-50 תמר ומישקה בנו את ביתם בבית-יצחק בו היא גרה עד היום. הריקוד הראשון שחיברה תמר באותה תקופה היה "עדרים", מלים ולחן של מתתיהו שלם. כדי ללמד את הריקוד בהשתלמות מדריכים לריקודי-עם, הופיעה תמר בפני ועדה ורקדה את הריקוד שחיברה. הריקוד התקבל בהתלהבות והועדה אישרה ללמד אותו בהשתלמות. זמן קצר לאחר מכן חיברה את הריקוד השני "פצח בזמר" (פשטו כבשים). ב-1958, שנת העשור למדינה, חיברה תמר את הריקוד "חג עשור", מלים ולחן של נעמי שמר. ריקוד זה נרקד עד היום בהתלהבות רבה בכל ההרקדות בארץ ובעולם.      בשנים אלה הדריכה תמר להקות מחול באזור עמק חפר - מקום מגוריה. היו אלה להקות של מועצת הפועלים. תמר אימנה והדריכה את הלהקות בעיקר בשבתות. שיתוף הפעולה עם גיל אלדמע:      באחת הלהקות שהדריכה תמר רקד גם יוסי אבוהב, שלמד באותם ימים במוסד "הדסים". גיל אלדמע, מוסיקאי ומלחין, עבד באותם ימים ב"הדסים". כשנודע לתמר שלמורה למוסיקה יש רכב, בקשה ממנו להביא את יוסי לחזרות בלהקה וכך, למעשה, הכירה את גיל והוא החל לנגן בחזרות של הלהקה. העבודה המשותפת הניבה שיתוף פעולה מוסיקלי פורה. תמר חיברה ריקודים למוסיקה של גיל את "כי תנעם" ו"זמר איכרים" שהיו ריקודים אהובים ונרקדו בחוגים במשך שנים רבות. נשים במחול העממי שהשפיעו על תמר:      שרה לוי-תנאי, שלימדה והדריכה את המדריכים לריקודי-עם. הביאה את הסגנון התימני למחול העממי-ישראלי. תמר כיבדה מאד את שרה והתקרבה אליה, אם כי לא ניכרת השפעה עליה בריקודים שחיברה.      תמר העריכה מאד את רבקה שטורמן, בעיקר משום שהייתה מסוגלת ליצור ריקוד שלם בלי מנגינה ורק אחר-כך חיפשה מלחין שיחבר מנגינה לריקוד החדש שלה.      הערכה גדולה הייתה לתמר לרקדנית ויוצרת לאה ברגשטיין מרמת-יוחנן שיצרה במשך שנים עם המלחין מתתיהו שלם. תמר נהגה לומר ששילוב ושיתוף פעולה כזה הוא נהדר.      גורית קדמן הייתה דמות מאד משמעותית לתמר, שהעריצה אותה עוד מילדותה. גורית עודדה את תמר כשהתחילה ליצור ריקודים משלה. בזכות גורית החלה תמר ללמד באולפן למדריכים בחיפה. ולימדה בו במשך 30 שנה. תמר ניהלה את אולפן ראש פינה במשך 11 שנים ואת האולפן בקרית שמונה במשך 3שנים. אירגון המדריכים לריקודי-עם:      תמר הייתה ממקימי ארגון המדריכים לריקודי-עם, שהוקם באוקטובר 1976 בכנס יסוד בבית-ברל. היא כיהנה בתפקיד יו"ר הארגון בשמונה השנים הראשונות (תי גדנציות) והייתה פעילה בו במשך שנים רבות. תמר זכתה להערכה רבה מכל המדריכים ואף קיבלה את התואר "יקירת הארגון".          הדברים הנ"ל הם תקציר של ראיון שערכתי עם תמר  בביתה בבית יצחק באוגוסט 1999  אביבה אורי