59 גליון מספר
3 כתבה מספר

תולדות חייו הקצרים

     כמידי בוקר בימים האחרונים ישב מרק ד* ב"היכון מתוח", צמוד למקלט הרדיו ומחכה להזדמנות חייו - מנגינה שתושמע ברדיו בהשמעת בכורה. למשמע מנגינה בלתי מוכרת זקפו אוזניו ואצבעותיו לחצו ללא היסוס על כפתור ההקלטה של רשם הקול. מן הרדיו בקעה מנגינה חדשה. עם קצת מזל יספיק לחבר למנגינה ריקוד וללמד אותו הערב, חשב לעצמו. האמנם הגיעה שעתו הגדולה להתגלות לעולם כ"יוצר" באמצעות ריקוד שייצור לשיר חדש?  האמנם יעלה בידיו להקדים יוצרים אחרים?

     מרק ד. הוא מרקיד צעיר ומלא מרץ שסיים לפני מספר חדשים קורס מדריכים. מישהו טפטף לאזנו שהוא מוכשר ושעתידו לפניו והוא, בצניעות ראויה לציון, לא שכח את זה. לפני שבועיים התקבל כמדריך מסייע בידיו של מרקיד ותיק יותר באחד החוגים ששמעם יוצא לפניהם. היום הוא אמור להרקיד לראשונה באופן עצמאי ואפילו ללא נוכחותו של המרקיד הקבוע בחוג (להלן נכנה אותו באות "מ"), שהשאיר בידיו לשבוע זה את החוג ויצא לחו"ל למספר ימים כדי להרקיד אי שם בנכר. למרק ד. היה ברור שבלי ללמד ריקוד חדש הוא לא ייחשב ובהזדמנות פז זו ילמד ריקוד שעיניו, אוזניו או רגליו של אף אחד מלבדו טרם ראה, שמע או רקד. "שני שפנים בירייה אחת", חשב, "גדול!!!".

     קשה לומר שהמנגינה שבקעה מהרדיו ושאותה הקליט בשלוש הדקות הבאות, הייתה יצירת מופת לכשעצמה, אבל זה לא העיקר. המנגינה הייתה תערובת מזרחית, יוונית וצלילים בלתי מזוהים אבל היו גם מילים. הוא ציין לעצמו בשביעות רצון שהשיר "מדבר" אל דור הרוקדים ובין המילים יש "אחלה", "את שורפת את לבי" ו"חבל על הזמן". מרק ד. הרהר ששמו של הריקוד  - "חבל על הזמן" -  יעמוד ע"פ סדר הא"ב  בקטלוג  של דוד אדרי  בין "חביבי" ו"חבלי משיח".

     לייתר בטחון שכפל מרק ד. ברשם הקול שלו עוד פעם אחת את המנגינה וניגש למלאכת היצירה. שבע דקות לאחר הלחיצה הראשונה על כפתור ההקלטה היה מרק ד. מוכן לגשת בדחילו ורחימו למלאכת יצירת הביכורים שלו.

     דבר ראשון יש להחליט החלטה חשובה: ריקוד מעגל, זוגות או שורות? הפור נפל על מעגל, שכן זה יכול להיקלט בכל סמינר וחוג , ובמבט לעתיד אולי אפילו בחו"ל. מחשבותיו ריחפו  כלפי העתיד: "אהייה יוצר ידוע של ריקודי עם וכולם יזכרו לי את 'חבל על הזמן' , יצירת הביכורים שלי".

     ה"ח" הראשונה העיבה במקצת על מצב רוחו שכן מן הידועות היא כי אות זו קשה להגייה בשפות שונות, פרט להולנד... הוא גירש את המחשבות הטורדות. תוך עשרים ושלוש דקות בערך היה הריקוד מוכן.

     הייתה לו התלבטות קלה אם במסגרת הסיבובים ההכרחיים שבלעדיהם ריקוד אינו נחשב ל"ריקוד עם ישראלי מקורי", יהיה גם "צעד תימני" או אולי במקום זה עדיף שיהיה "שיכול חילוף", או "סיבוב כפול" שיסבך א הריקוד, שהרי הכלל הוא "מדוע לפשט אם אפשר לסבך". גם הנפת הידיים לאוויר בתנועה מתחנחנת יכולה להיות טובה לריקודו ההולך וקורם עור וגידים  של מרק ד.  מניסיונו כרוקד זכר כי זו תנועה אהובה במיוחד על הרוקדים.

     היה קטע אחד שנראה לו פשוט מדי, אפילו קל והוא דאג מיד לסבך את הקטע, על פי הכלל האופייני ל"ריקוד עם ישראלי מקורי חדש", כלל האומר: "מה שיותר מסובך,  יותר נחשב ומדוע לעשות צעד פשוט אם אפשר לסבך אותו?".  הוא הקדיש זמן נוסף מזמנו היקר כדי לחזור שוב על הריקוד לפחות  פעמיים-שלוש עד שהיה בטוח כי לא יפשל ויילמד בבטחה את ריקוד הביכורים שלו. "אולי אצליח גם לשכנע את ראשי 'ארגון המדריכים לריקודי עם' ללמד את יצירתי באחת ההשתלמויות", חשב.  עכשיו הוא עומד לקצור את פירות הכסף שהשקיע בארגון  - הרהר ומיהר לכתוב מכתב לארגון, אליו הצטרף לאחרונה ,ואף שילם את דמי החבר - כסף שבלעדיו לא יכול, על פי התקנות, ליצור  ריקוד עם ישראלי מקורי.

     הוא מיהר להתיישב ולכתוב מכתב לארגון, בו הוא מדווח על ריקוד עם ישראלי מקורי. בראש המכתב, אחרי המילה "הנידון", כתב כמובן "יצירה חדשה" ובהנאה גדולה תיקתק את שם היוצר - "מרק ד.". רישום הריקוד במכתב גזל יותר זמן מאשר הזמן שהקדיש ליצירה עצמה. "עוד ידברו בי נכבדות", חשב כשהוא לא יכול ולא רוצה לסלק את האדרינלין הזורם בעורקיו יחד עם הגאווה ש"הנה - אני עשיתי זאת".

     מרק ד. הגיע לאולם לקראת השעה בה הרוקדים מתקבצים ביום הקבוע מידי שבוע. הוא בקושי הצליח להסתיר את ההתרגשות הגועשת בו ואת ההרגשה החגיגית, בבחינת "מוטב שיראו בי בקי ורגיל ולא איזה טירון מושתן ומתחיל".  הרוקדים הקבועים התקבצו, חלק הניד בראשו כאשר נוכח שהמדריך הקבוע "מ" ייעדר הערב, אבל מאחר וכבר הגיעו, לא היו מוכנים לוותר על עוד הרקדה והיו מוכנים אפילו ליטול את ה"סיכון".

     מרק ד.  השתדל לבלום את סערת רוחו והפעיל את הרוקדים כבקי ורגיל לכך מזה זמן רב. הוא צפה ברוקדים  שטרם ידעו איזה מאורע מיוחד במינו עומד לקרות להם הערב - "הריקוד שלי יוצא לאוויר העולם והם ירקדו אותו הראשונים", הרהר שוב ושוב.  אחרי ששמו ייצא לפניו, רק השמים הם הגבול לתהילה..., חשב,  השעה הגדולה הגיעה. במיקרופון, אותו הצמיד לפיו, הוא הודיע שהגיע הזמן ללמוד ריקוד חדש. בצניעות ראויה לציון לא אמר לרוקדים מילה בדבר זהותו של היוצר, אך בסתר ליבו  ציפה  וקיווה שאולי מי מהם יסתקרן וישאל בפומבי את השאלה הגורלית הזו וכולם יטו אוזנם בהתפעלות. הרוקדים, מודעים לעונש הרגיל הזה, קיוו שהמרקיד החדש יסתפק בריקוד אחד בלבד ולא יכפיל את העונש השבועי.

     בצעד בוטח לימד מרק ד. סיבוב אחרי סיבוב לצלילי המנגינה האלמותית החדשה - "חבל על הזמן". כאשר סיים כעבור  כ-8 דקות תמימות ללמד את הריקוד, ציפה מרק ד. שמישהו יגלה עניין במחבר הריקוד, אך צדיק כזה לא התגלה. לצערו איש לא התעניין מי חיבר את הריקוד וכך נשמטה מידיו הזדמנות פז בלתי חוזרת להתגלות כבר עכשיו  כ"יוצר פורה". אחר כך חזרו  הרוקדים לשגרת הריקודים עד סופו של הערב.

     שבוע לאחר מכן חזר "מ" משליחותו בין גויי העולם. מרק ד. ניסה לרמוז לו שבשבוע שעבר לימד ריקוד חדש, אך הדברים נכנסו באוזנו האחת של "מ" ויצאו בשניה. מחשבותיו של "מ" היו נתונות למאורע חשוב בחייו שלו: הערב הוא ילמד ריקוד חדש. שם הריקוד אותו ילמד, אם עדיין לא ניחשתם, הוא ... "חבל על הזמן", יצירתו האישית ותרומתו של "מ" לעולם ריקודי העם הישראלים.

     מרק ד. ראה בעיניים כלות כשליבו דואב,  שעתיד ריקודו הראשון איננו בטוח והרוקדים אפילו לא שמו לב שבתוך שבוע הספיקו ללמוד שני ריקודים שונים לאותה מנגינה ובאותו שם. מרק ד. עדיין  שם את יהבו על המכתב ששלח ל"ארגון המדריכים והיוצרים" (הדגש על המילה האחרונה!), שאולי יגאל  את היצירה שלו מתהום השכחה.

     מרק ד. לא שכח את עלבונו האישי ושמח לאידו של מעסיקו "מ" כאשר התברר שבשבועיים הבאים הספיקו הרוקדים ברחבי הארץ והעולם ללמוד עוד ארבעה ריקודים על אותו השיר וכך גם המהדורה הנוספת של "חבל על הזמן", של ידידו "מ" הספיקה להיכנס לתהום הנשייה ולרדת מן הבמה הציבורית.

     אלה היו תולדות חייו הקצרים של  ריקוד עם ישראלי אמיתי ומקורי.

  * אם הדברים הבאים יראו לכם מוכרים פחות או יותר, הרי אין זה מקרי לחלוטין, רק השמות, אותם בדיתי ממוחי הקודח, ניתנים להתאמה  ליותר ממקרה אחד במציאות עולם הריקוד בישראל.

חזרה לראש העמוד