אז
זהו, ריקודי העם חדרו גם לאקדמיה. קורס ראשון למרקידים, מה שנקרא בעגה המקצועית
"אולפן למדריכים", נפתח השנה באוניברסיטת תל אביב. מי ש"מנצח"
על כל העסק הוא גדי ביטון, הכוכב העולה של ריקודי העם היום ומי שנובר השכם
והערב במוחו, על מנת למצוא כיוונים ורעיונות שונים לקידום תחום ריקודי העם.
22 משתתפים בקורס - נשים וגברים, צעירים
ומבוגרים, מורים ואנשי הייטק, כלכלנית אחת, סוכנת נסיעות ואפילו תלמיד תיכון בן
17. את האולפן מנהלים ליאורה סלוצקי וגדי ביטון.
לפני שנים היו אולפנים למרקידים פזורים כמעט
בכל אזור בארץ, מקרית שמונה בצפון ועד
באר שבע בדרום, היום נותרו האולפן במכון וינגייט בהנהלת המכון והאולפן בגבעת
וושינגטון (אולפן לתלמידים דתיים). הסיבה לירידה בכמות האולפנים נובעת למעשה משתי
סיבות – האחת - סגירתו של המדור לריקודי עם בהסתדרות, אשר הקים והפעיל את האולפנים
ברחבי הארץ והשני -העובדה שעם השנים ירד הביקוש לאולפנים.
- אז למה
להקים אולפן נוסף?, אני
שואלת את ביטון.
"רצינו
משהו ברוח אחרת, רוח שתשלב בין עבר לעתיד, בין מודרני למסורתי. לכן, דבר ראשון
שעשינו היה לזמן צוות מדריכים מהעבר ומההווה על מנת לגבש תוכנית לימודים נכונה.
ניתנה להם רשימה של כל הריקודים וכל אחד סימן איזה ריקודים ראוי, לדעתו, להילמד
באולפן. מתוכם בחרנו את אלה שנבחרו על ידי הכי הרבה מדריכים - 250 ריקודים במספר.
קראנו בקול רם את רשימת הריקודים ואת ה-100 שהייתה עליהם הסכמה כללית שהם באמת
ריקודים מוצלחים - אלה הריקודים שבחרנו ללמד בקורס".
- אתה עצמך
יוצר הרבה מאד ריקודים מדי שנה, באמת ובתמים לא פעלת שריקודיך יהיו בין הנלמדים?
"בהחלט
לא, רק ריקוד אחד שלי נבחר כראוי להילמד".
- איזה
ריקוד זה?
"'בגללך',
אגב, אני ממש הוצאתי את עצמי מהעניין כשדיברו על הריקוד הזה. הטיעון של האנשים היה
שזה ריקוד טוב, שיש בו אלמנט של הנפה באוויר ולכן כדאי ללמד אותו. מובן שחשבתי שזה
לא יהיה אתי לשים ריקודים שלי".
- אם
מדברים על שילוב בין עבר להווה, מי מהמדריכים זכה להדריך באולפן?
"בין
המדריכים: מהצעירים: ירון כרמל, מורה ורקדן נפלא שאפשר ללמוד ממנו גם איך
להחזיק את הגוף, אורן הללי שיעבוד בעיקר בנושא של כוריאוגרפיה, יגאל
טריקי - מתמחה בנושא של הפעלות ולימוד בבתי ספר, לוי ברגיל - מתמחה
בנושא של ריקודי ילדים, שמואליק גוב ארי - כוריאוגרף מאד מוערך, יעסוק
בעיקר בנושא הכוריאוגרפיה, יונתן גבאי - מהמדריכים והיוצרים הותיקים
והמוערכים אצלנו, שלמה ממן - יוצר פורה מאד מדור הביניים, מושיקו הלוי
- שהוא 'מוסד' מעניין בפני עצמו ויוצרים צעירים ממש שלמדו לשלב בתוך התחום של
ריקודי העם את הסגנון והאלמנטים הפופולריים היום בעולם, כמו הריקוד הלטיני והסלסה.
בתחום זה אני כולל כמובן גם את עצמי".
- בשנים
האחרונות יש מאות ריקודים חדשים בשנה איך הם ישתלבו בתכנית שלך?
"בתור
מי ששינה הרבה בתחום של ריקודי העם, זה ברור שלא אזניח את האקטואליה. שעה בחודש
נלמד ריקודים חדשים שנרקדים בחוגים".
- בשביל
מה? הרי עד שאתה ממצמץ, הדברים האלה כבר חלפו ועברו מהעולם.
"אני
מאמין שיש לנו מספיק ניסיון להבחין בין מה שהוא להיט חולף לבין דברים
שיישארו".
- לא חבל
על הזמן, לא יותר כדאי ללמד דברים שהפכו לחלק מתרבותנו?
"בתחום
של הקלאסיקה מה שחשוב לנו, זה ללמד בצורה מדויקת, כי יש הרבה מאד ריקודים שהשתרשו
בצורה מעוותת".
- איזה
חידוש ממשי יש באולפן הזה?
"מה
שמאד היה חסר לי באולפן בו אני למדתי, היו הדברים הטכניים: איך מפעילים מכשירים,
איך עובדים עם מחשב בהרקדה, איך מפיקים אירוע, איך 'מרימים', לדוגמא, ערב שעוסק
בחג מסוים. כל הדברים האלה מאד חשובים ואף אחד, אף פעם, לא חשב שחשוב ללמד אותם.
אנחנו גם נסים דגש על התנסות, לא רק על לימוד.
בוני פיה,
למשל, שמלמד כאן קצב ותנועה, נוסע ועורך הרבה השתלמויות בחו"ל, ילמד איך צריך
לייצג את ישראל בעולם, שזה משהו מאד חשוב בעיני.
התכנית שלי
להביא הנה דמויות שהמוסיקה שלהם מאד משמעותית היום לעולם ריקודי העם, כמו האורח
הראשון שלנו שיהיה אביהו מדינה".
- הבנתי
שאתה מאד מעריך את נושא ההתנסות. באיזה אופן יוכל כל תלמיד להתנסות בהדרכה?
"החלק
של הסטאז' מאד חשוב בעיני, כי יש כאלה שלומדים, אבל אחר כך, כשהם צריכים לצאת
לעולם האמיתי, הם לא ממש יודעים איך להתמודד. לכן יש להם התנסות כבר בקורס עצמו.
את מסיבת חנוכה, למשל, התלמידים הכינו לבד, עם כל מה שמשתמע מכך. הם יתנסו בהפעלת
מכשירים בהדרכה ממש ובכל מרכיבי ההדרכה. בהמשך, הם יופנו לתקופת התנסות בחוגים".
- נראה לך
שמדריכים ירצו לשתף פעולה עם דבר כזה?
"למה לא, תשובה חיובית אחת כבר
קיבלתי. עופר אלפסי אמר שיעשה זאת בשמחה. אני בטוח שנגיע למצב שהמדריכים
יבקשו את זה, שזאת תהייה גאווה להיות חונך לתלמידים שלנו".
-
איך נולד הרעיון הזה?
"נפגשתי
עם תרצה הודס, שניהלה את המדור לריקודי עם והייתה אחראית על האולפנים במשך
שנים, ועם דר' דן רונן שעסק בתחום זה במהלך עבודתו במשרד החינוך. כלומר,
רציתי ממש להקים צוות חשיבה בשביל באמת לבנות את הדברים כמו שצריך. זה לא כ ל כך
הלך, לא תמיד היה שיתוף פעולה ובכל זאת הצלחתי לקבץ מספר אנשים שישתפו איתי
פעולה".
הודס, שהקימה לפני שנים רבות את האולפנים
במסגרת עבודתה כראש המדור לריקודי-עם בהסתדרות סירבה אגב לשתף פעולה בכתיבת כתבה
זו. המעט שהסכימה לומר הוא שאכן, היא זו שהקימה את האולפנים מתוך חזון להנחיל את
ריקודי העם לכמה שיותר אנשים. מיותר לציין שדעתה אינה נוחה כלל מהנעשה היום בתחום
ולטענתה, מה שאנחנו קוראים לו היום ריקודי-עם כבר מזמן אינם ריקודי עם והיא מצירה
על מה שעבר על התחום בשנים האחרונות.
ביטון הוא ממובילי הדרך בשינוי שעבר על
ריקודי העם בשנים האחרונות, מתוך הצורך לשנות הקים, כאמור, גם את האולפן החדש.
- איזה
חומר אנושי היית רוצה לראות באולפנים שלך? אתה יודע שהטענה
שנטענה הרבה פעמים על האולפנים הייתה שכל דיכפין מתקבל, שלא צריך תעודת בגרות
ובעצם גם הבחינות לא ממש קשות. גם אצלכם כך מתנהלים הדברים?
"הבחינות
שלנו היו בחינות רציניות והקיפו את כל התחומים הרלוונטיים למורים בתחום זה. מורה
למוסיקה בדקה את חוש הקצב של המתמודדים, אורן הללי בדק כושר תפיסה - לימדנו 2
ריקודים ובדקנו תפיסה והתקיים כמובן ראיון אישי".
- היה
מישהו שלא התקבל?
"בהחלט
כן, נאלצנו לדחות את קבלתה של עולה חדשה שלא מדברת עברית כי מדריך צריך לדעת קודם
כל את השפה על מנת לתקשר עם תלמידיו. לא התקבלה גם בחורה שבשום פנים ואופן לא תפסה
את 2 הריקודים שנלמדו במסגרת הבחינה, כך שלא כל דיכפין".
- למה בעצם
בחרת באוניברסיטת תל אביב?
"אני
עובד כאן ויש כאן בית ספר למאמנים ולהשתלמויות. חשבתי שזה מתאים. כיום גם אין
אולפן במרכז ויש כאלה שלא מעונינים להגיע עד וינגייט. בנוסף לכך, לאוניברסיטה יש
פרסטיז'ה מסוימת - ה'גג' של המוסד האקדמי הוא מאד משמעותי לאנשים.
- עם יד על
הלב הצורך להקים אולפן משלך לא בא מטעמי אגו?
"ממש
לא. האמת היא שקמתי בוקר אחד ואמרתי לעצמי, עשיתי את זה ואת זה, בעצם הצלחתי לעשות
כמעט כל מה שחלמתי בתחום. אבל דווקא בגלל שיש מאחורי כבר די הרבה עשייה, הרגשתי
שיש לי מחויבות כלפי התחום, שיש לי אחראיות מסוימת, וחשבתי שהגיע הזמן שאעשה משהו
גם לגבי העתיד של ריקודי העם, בדרך שלי, בדרך שאני מאמין שהיא הדרך הנכונה".
אז התענוג הזה עולה 4,000 ש"ח והלימודים
מתקיימים באוניברסיטה תל אביב בימי שישי בבוקר. סכום זה כולל כמובן חומר כתוב כולל
רישומי הריקודים וסטאז' אצל אחד המרקידים הפעילים.
המורה הותיקה והמנוסה מכולם היא ללא ספק
שותפתו של ביטון בניהול האולפן - ליאורה סלוצקי, שמלמדת באולפנים מזה שנים
ומהווה את האיזון לביטון המיצג את הדור החדש שרבים יומרו כי דור זה הוא שהפך את
ריקודי העם לריקודי פנאי.
ניכר
בשניהם שהם עושים את עבודתם מתוך אהבה גדולה ואכפתיות. לא תמיד הם בראש אחד ואולי
זה דווקא יתרונו של השילוב בניהם.
- בתור מי
שעבדה ועדיין עובדת באולפנים כבר שנים, במה שונה האולפן הזה? או מה היית רוצה
לשנות? אני שואלת את סלוצקי.
"השינויים
החשובים שהכנסנו, הם בעצם בהרחבת היריעה. הבאנו, למשל, את אורלי באור עם
קבוצת רקדנים נכים. לאחר מכן הבאתי מוינגייט כסאות גלגלים ונתתי לחבר'ה להתנסות,
לראות מה זה המוגבלות הזאת ואיך מתמודדים אתה בריקוד.
דר' שייקה היצלר, המרצה בוינגייט על
מיומנות גופנית ועל נכים דיבר איתם על פגיעות ועל מיומנויות תנועה. זה כיוון של
ריקודי עם שמאד מתפתח היום. זה התחיל ב'בית הלוחם' וממשיך במרכז 'ספיבק' ונראה לי
שחשוב להשקיע בזה.
בכלל, חשוב להבין שיש הרבה מדריכים שרוצים
להקדיש לאוכלוסיות מיוחדות - ילדים, קשישים, נכים וחריגים - וטוב שכך.
נושא המוסיקה אף הוא מאד חשוב בעיני. צפנת
נאמן המורה למוסיקה שלנו, נותנת למדריכים בסיס חשוב מאד להבנה של מבנה הריקוד,
הבנה של המונחים הבסיסיים כמו קדמה, סינקופה וכו'. חשוב שמי שרוצה ליצור ידע איך
בונים ריקוד תוך כדי התחשבות במבנה המוסיקלי. מה מותר ומה אסור ואני מתכוונת כמובן
לקיצור בתים, שינויים במבנה המקורי של השיר, חיתוכים לא נכונים שינוי ועיוות של
המהירות. דברים שלצערי נעשים כל הזמן וחשוב להפסיק אותם. כלומר אנחנו בהחלט מקווים
לגדל דור חדש של מרקידים ויוצרים שלא יעשו את הדברים האלה.
חשוב לנו להעביר לתלמידים שהקשר בין המילים
למנגינה ולריקוד הוא דבר שיש לשים אליו לב, כלומר גם מה שמאחורי השיר חשוב.
- ברור לי
שאת לא מאלה המאושרים ממה שקורה היום בתחום ריקודי העם, מה"אינפלציה"
בחבור הריקודים. איך תחיי בשלום עם להיטים שיילמדו באולפן?
"אני
חושבת שבאולפן צריך ללמוד את מה שנקרא "נכסי צאן הברזל". את הריקודים
הנוסטלגיים, כי את החדשים יש להם בחוץ. נכון שעל זה גדי ואני לא תמיד מסכימים, אבל
בהחלט מצאנו שביל ביניים ובהחלט תכנית הלימודים משלבת בין הדברים.
אני חושבת שרוב מי שבא לכאן מעוניין דווקא
בדברים הישנים כי, כאמור, את החדשים הם מכירים מהחוגים. גיליתי שהאנשים גם מאד
מתעניינים ברקע ובשורשים של ריקודי העם".
- אז מהו
הפרופיל של התלמיד באולפן? מי באמת מעוניין להיות מדריך ומדוע?
"בדרך
כלל אפשר למצוא כאן מורים שרוצים לשלב את
התחום בבית ספרם, אנשים שעושים זאת להנאה ומקבלים על זה גמול השתלמות ופה ושם מעט
צעירים שרואים בזה מקצוע".
- איך את
מסבירה את העובדה שרוב המשתתפים הם אנשים מבוגרים, אפילו מבוגרים מאד?
"רוב
הבאים הנה רואים את זה כאקסטרה, לא כמקצוע, אלא בתור קורס כייף, זה באמת כייף
אמיתי שיכול גם לתרום לתחום של בילוי שעות הפנאי שלך".
- היית
ממליצה לצעירים ללמוד את זה בתור מקצוע לעתיד? כלומר להסתמך רק על זה ולא ללמוד
מקצוע אחר?
"בהחלט
לא, אולי רק אם יש לך אהבה באמת מאד גדולה לדבר הזה. בגדול, אני חושבת שרצוי ללמוד
מקצוע נוסף".
ביטון חושב
אחרת, לדעתו רוב המרקידים, כלומר אלה שמצליחים בתחום עובדים היום רק בזה. זה לא
משהו צדדי. צריך להשקיע הרבה זמן וגם
כסף. הציוד יקר וצריך כל הזמן ללמוד ולהתייעל, ומי שמצליח יכול לחיות ולהתפרנס מזה
יפה מאד. הוא חושב שזה מאד אינדיוידואלי וזה מאד תלוי בפוטנציאל.
- איזה
דמות של מרקיד היית את רוצה לראות בעתיד?
"אני
רוצה מדריך מחנך ולא D.J . רוצה מדריך ולא מרקיד - אדם שיש לו ידע ורקע ולא סתם אחד שיודע
לגבב צעדים ולהפעיל מכשירים. יש כאן כאלה שכבר מתחילים להרקיד, אני מתנגדת לזה.
המהירות מהשטן, יש להם עוד הרבה מה ללמוד! למה צריך למהר".
הקורס פועל כ-5 חודשים בלבד, אך במבט כללי
ניתן לראות כי התלמידים נהנים מאד ונדמה כי גם ביטון מרוצה מהתוצאה.
- במבט
לאחור במידת הפרספקטיבה הקטנה שיש לך כבר, אתה חושב שהצלחת?
"כן,
אני בהחלט מרוצה. אני חושב שמתגבשת לה תבנית שבשנים הקרובות תצליח להביא חברה
צעירים, בעלי רקע טוב ורקדנים טובים לתחום זה. אם כך יהיה, אז הצלחנו. אם נוציא
מכאן מרקידים טובים אז הצלחנו. אולי סוף, סוף נגיע ל-40-50 מועמדים ואפשר יהיה
לעשות מיון רציני באמת ולבחור רק את המתאימים ביותר".
- היות
והגשמת כבר די הרבה חלומות. האם בכל זאת נשאר עוד משהו?
"כן
בהחלט. אני כבר עובד על רעיון חדש, לקיים בקיץ קורס מרוכז בתקופה של פסטיבל
כרמיאל, כשבין כך מגיעם הנה הרבה אורחים מחו"ל - לקיים קורס מרקידים מרוכז
לחברינו מחו"ל.
חלום נוסף
שאני כבר רוקם, הוא פתיחת אולפן מדריכים לעולים רוסים ואתיופים, שיש להם קשיי שפה,
שלא מעורים בתרבות שלנו אבל מאד רוצים להתערות. השאיפה שלי, בגדול, היא לקרב
לתרבות שלנו ולעשות לקירוב לבבות. אם אצליח אפילו במעט אבוא על סיפוקי".
מלי בלוט
כלכלנית מספרת איך התגלגלה לקורס.
"15
שנים אני רוקדת. התחלתי בחוג שכונתי קטן אצל ירדנה ליב ברמת השרון. זה
הזכיר לי את הימים שהייתי בלהקת ריקודי עם
בתיכון שלי
בהדרכת יואב אשריאל. היום אני מ"המשוגעים" שרוקדים 3 פעמים
בשבוע, מאלה שנוסעים לכרמיאל, למרתונים וכו'.
בחיי היום
יום אני עובדת במקצוע מאד רציני, מאד טובעני והרגשתי שאני צריכה שינוי - לעשות
משהו קצת אחר.
אז זה לא
שאני חושבת על הדרכת ריקודי עם כמקצוע, אבל יש לי באמת מחשבה לטווח ארוך כן לעשות
משהו אחר. הייתי מאד רוצה להדריך קהל מבוגר וקשישים".
בלוט נהנית
מאד מהקורס בפרט מהעובדה שפתאום היא רואה דברים קצת אחרת:
"ההדרכה
כאן מאד מקצועית. גיליתי שרבים מהריקודים שאני רוקדת אני רוקדת בצורה לא נכונה.
כאן לומדים את הדברים במדויק וזה חשוב בעיני. אני מאד נהנית משיעורי המוסיקה זה
מוסיף לי המון".
ברכה הרפז
עובדת בתחום התקשורת הסלולרית.
"אני
רוקדת 20 שנה, פעמיים ושלוש בשבוע, באזור המרכז. בעצם הרבה שנים השתעשעתי ברעיון
ללכת וללמוד באולפן למדריכים אבל זה היה בוינגייט ורק למורים. יום אחד שמעתי על
פתיחת אולפן חדש באוניברסיטה ועל כך שזה ביום ששי בבוקר ולא אחר הצהרים שזה מצוין.
כרגע אני עושה את זה להנאתי, אבל אני מוכרחה
להודות שכשהגיעה הנה אורלי באור עם הנכים פשוט הוקסמתי. באותו הרגע הרגשתי שזה מה
שאני רוצה לעשות.
נחשפתי כאן להמון דברים חדשים, בפרט בתחום
המוסיקה. מאד חסר לי העניין של קצב ורציתי לשפר את זה. הרגשתי שתמיד אני רוקדת קצת
ליד המוסיקה ועם צפנת (המורה למוסיקה) הנהדרת, אני מרגישה שהדברים היום ממש
אחרת. ההרצאה על תולדות ריקודי העם של אילה גורן-קדמן (בתה של גורית)
העשיר אותי מאד. בכלל אני מרגישה שמעבר לכל, זה משהו שהוא בפירוש בשביל הנשמה.
הפסיכיאטר הכי טוב בעיני זה ריקודי העם,
מוסיקה, תנועה, חברה, הכל".
אשר אושרי טכנאי אלקטרוניקה בתעשייה
האווירית
"פעם
ראשונה שהתחלתי לרקוד ריקודי עם הייתה לפני 10 שנים בחוג של עדנה קווה
בתעשייה האווירית. זה נראה לי אז מאד קשה ומסובך. רקדתי שנה והפסקתי. 8 שנים לא
רקדתי והימרתי את ריקודי העם בספורט אחר - ריצה. התחלתי לרוץ ויום אחד באמצע הריצה
מצאתי את עצמי בהרקדה של אייל לוי. גבר יחיד בן הרבה בנות. אז חזרתי לעדנה
על מנת ללמוד שוב. ובמקביל התחלתי שוב לרקוד בחוף הים. שם הכרתי בחורה שהחליטה
להשקיע בי. הבחורה הפכה עם הזמן לזוגתי לחיים ויחד אנחנו רוקדים מספר פעמים בשבוע
ומשקיעים לא מעט אנרגיה בכך.
במשך הזמן התחלתי ללמד כאורח אצל עדנה ואצל
אייל וראיתי שזה הולך לי. אז התגלגל לידיי ה"פלייר" של האולפן החדש,
התייעצתי עם זוגתי שאמרה לי: 'הרי אנשים אומרים שאתה מלמד נהדר אז למה לא?'
והחלטתי שזהו.
אני פה בעיקר בשביל ללמוד כמו שצריך. מבחינת
הדרכה אני בעצם כבר קצת עוסק בזה בעיקר כמחליף. אני לומד פה המון. מוסיקה, למשל,
זה תחום לגמרי חדש עבורי. אני לומד כאן מקצבים וכו'. עד שהגעתי הנה לא ידעתי בכלל
מה זה ארבעה רבעים, למשל. אני לומד כאן הרבה ריקודים שלמדתי לרקוד בצורה לא נכונה.
לגבי הקורס הזה הוא הרבה יותר ממה שציפיתי כשבאתי ללמוד כאן. אני מאד נהנה כאן,
כלומר מעבר ללמידה זה פשוט כייף גדול.
סילביה רב
אילן, מלאת מרץ וצבע. בחיי היום יום עוסקת בנדל"ן. הגיעה לכאן
מסיבות שונות, בעיקר בשביל הכיף, אך לא רק: "נמאס לי ללמוד את הריקודים
ממורים שמלמדים עם שגיעות. רציתי ללמוד דברים כמו שצריך. אני מאד אוהבת ריקודי
נוסטלגיה. לא נראה לי שאעסוק בהדרכה אבל להרחבת אופקים זה תמיד טוב, בפרט בתחום שתופס
3-4 פעמים בשבוע בחיים שלי".
- כמה שנים
את רוקדת?
"6
שנים, 4 פעמים בשבוע ועדיין לא נמאס לי. מאד מעניין אותי הדברים שמאחורי הריקודים,
כשהייתי לא מזמן בהרקדה בקיסריה סיפר הייצור איך יצר את הריקוד 'עץ הזית' וראיתי
שזה מאד מעניין אותי".
יעל שפיר:
"עברתי משבר בחיים וגיסתי אמרי לי" בואי תתחילי לרקוד, תראי איך זה ימלא
את החיים שלך. התחלתי ללכת פעם בשבוע ואחרי כן התחלתי ללכת בקביעות לריקודי
נוסטלגיה אצל מישאל ברזילי וירון מישר והיום אני שואלת את עצמי איך
זה שלא רקדתי כל החיים? אין ספק שחיי לפני הריקודים היו אחרים מאשר החיים אחרי,
והיום אני פשוט רוצה להכיר את הדברים מבפנים".
ערן ביטון, תלמיד תיכון, בן ה-17 ומחצה והתלמיד הצעיר ביותר בקורס. הוא מגיע לכאן
מאשדוד, מדי יום ששי, אחרי יום לימודים בתיכון וזה לא ממש פשוט.
- אז מה
עושה ילד בקורס למבוגרים?
"התחלתי
לרקוד לפני 3 שנים בלהקות מחול ואחרי חצי שנה גם בריקודי עם אצל גדי ביטון ומאד
נהניתי. התחלתי לבוא להשתלמויות ולמדתי הרבה מאד. בד בבד התחלתי לאהוב גם את
הריקודים הישנים. היום אני מלמד ילדים באשדוד במתנ"ס ואני גם עוזר לגדי
בהרקדה בבית דני".
- למרות
גילך הצעיר אתה כבר מלמד?
"כן
בהחלט. אני עושה הרקדות נוער והחלטתי שאני רוצה ללמד ילדים מגיל מאד צעיר. לקחתי
חברים שלי מהחוג של התיכון שכבר לומדים אצלי חצי שנה. כל אחד לקח לו ילד, עזר לו
ללמוד וכך בנינו את זה".
- בכל זאת
מכאן ועד ללכת לקורס למבוגרים ללמוד זאת כמקצוע, זה לא קצת יומרני?
"לא,
למה? כל דבר שאני עושה, אני עושה ברצינות וגם את זה. ראיתי פרסום של הקורס וגם
שמעתי על כך מגדי ביטון ובעצם תמיד רציתי לעשות את זה כי במתנ"סים הם רוצים
מדריכים עם הכשרה. עדיף שתהיה לי תעודה ויש כאן מורים מצוינים. ידעתי שיהיו כאן
בעיקר מבוגרים אבל אני מסתדר אתם מצוין".
- אז זה
יהיה המקצוע שלך?
58 רוקדים מספר
ריקודי-עם אקדמיים |
|
|
|