לאנשים רבים ממרכז אירופה,
שדעותיהם הושפעו בעיקר ע"י הדת הנוצרית, ישראל היא "ארץ הקודש",
שבה יש לדת תפקיד מרכזי מאז ימי קדם. היהודים ידועים כחובבי מחול, הן במסורת והן
בימינו. כיום, בישראל, יוצרים,
למעשה, יותר ויותר ריקודי-עם ותופעה זו
נפוצה בישראל יותר מאשר בקרב עמים אחרים.
מספר
גדול של ריקודי-עם ישראליים שהושפעו מהתנ"ך נפוצו על פני ארצות אירופה דוברות
גרמנית. לכן, במבט חפוז, אפשר לחשוב שריקודי-עם ישראלים מאופיינים ע"י קרבה
מיוחדת למנהגי הדת (בעיקר של העם היהודי) וליסוד התנ"כי. הדברים אומנם יראו
אחרת אם נבחן מעל 00 ריקודי-עם ישראלים שחוברו עד כה.
מאמר זה ינסה לבחון
בתשומת-לב את השירים אשר מלותיהם נלקחו מפסוקי התנ"ך ועל שירים אלה נוצרו
ריקודי-עם.
ראשית, לרקוד ריקודי-עם
בישראל, זהו, בפשטות, בילוי זמן פופולרי. השתתפות בהרקדה היא, בדרך כלל, לא אידיאולוגית. במלים אחרות, עצם הריקוד לא
אמור להביע השקפת עולם מסוימת, לפחות לא מתוך כוונה מוצהרת. נכון, הריקוד מספק
לרוב המשתתפים הזדמנות למגע חברתי תוך כדי פעילות גופנית מתונה. לכן, אין זה מפתיע
שהמלים ותוכן השירים לריקודים הם שוליים
ואילו הלחן ובמיוחד הריתמוס של המוסיקה מקבלים תפקיד דומיננטי. בנוסף, אם
נתחשב בעובדה, שהדת במדינת ישראל, אפילו אצל היהודים החילוניים, היא חלק בחיי
היומיום ולאזרחים יהודים רבים, גם לא דתיים, יש יחס חיובי ליהדות. אין זה מפתיע, שאלה הרוקדים ריקודי-עם בישראל,
בחלקם הגדול, מכירים את מילות השירים ושרים בלי לחשוב פעמיים.
הדבר נכון גם לגבי פסוקים
הלקוחים מן התנ"ך ואפילו טקסטים הנחשבים לקדושים, כמו מזמורי תהילים. מזמורי תהילים שיש להם לחן וריקוד, לא יהפכו
ערב הרקדה או ערב שירה בציבור, לאירוע דתי. במקרה הטוב דבר זה משקף את הקשת
החברתית הרחבה המיוצגת בקרב הרוקדים ריקודי-עם בישראל.
חשוב לא לשכוח, ששורשי
ריקוד-העם בן-זמננו, הם בתנועה הקיבוצית
- החילונית - סוציאליסטית. היהודים
בארץ-ישראל, תחת שלטון המנדט הבריטי, שאפו שיהיה להם, כמו לכל עם אחר, בין היתר גם שירים וריקודים משלהם. צורך זה נבע מכך
שלעם היהודי, במשך שנים, לא הייתה מסורת של מחולות ולא רישומים של ריקודים. (העדות
הראשונה לתיאורי מחול נתגלתה, לכל המוקדם, בסוף המאה ה15-) . לכן, לא ניתן לשחזר
היום ריקודים יהודיים מתקופת התנ"ך
כלומר, ריקודים תנ"כיים. (לא כפי
שניתן לשחזר ריקודים מכרתים או מיוון העתיקה). זו הסיבה שהורגש צורך בעם בישראל
ליצור ריקודים משלו וכנגד כל החוקים של התפתחות תרבות עממית בעולם כולו.
ניסיונות ראשונים של
יצירת ריקוד-עם ישראלי מתחילים ב1940-. אז ניסו
היוצרים להכליל שורשים אוטנטיים בריקודיהם. ריקודים אלה היו בראש וראשונה
ריקודים להופעה בחגיגות שנערכו בקיבוצים - ריקודי-במה. רק אחר-כך הפכו ריקודים
אלה לנגישים לחובבי מחול ונרקדו בצורה פשוטה יותר. ריקודים אלה היו מורכבים,
בדרך-כלל, מיסודות של ריקודים מארצות המוצא השונות של המהגרים היהודים, שהגיעו לארץ-ישראל (לדוגמא מרומניה ורוסיה), מהתרבות של יהודי
מזרח-אירופה (החסידים), או יהודי תימן (האחרונים עם כמה תת-קבוצות). יסודות פחות מוצלחים היו גם מקבוצות אתניות אחרות שלא
השפיעו כמעט כלל.
בנושא הכללת היסודות המגוונים
ביותר, משתי הקבוצות האתניות הנ"ל, צריך לציין במיוחד את ההפרדה המסורתית בין
גברים לנשים, בריקודי התימנים, לדוגמא, או מניעה של כניסת נשים (המהוות כ50%- מכלל האוכלוסייה) בריקוד
החסידי. הפרדה כזאת לא תאמה את הצרכים של רוב הציבור, מיותר לציין את העובדה, שהריקוד
החסידי אמור להביע להט דתי ולכן נשמט מלכתחילה מהתחום החילוני של ריקוד-העם
הישראלי.
בנוסף למסורות הריקוד שכבר
צוינו, החלו מחברי ריקודים לחזור, עם הזמן, למקורות ולהשתמש בשירים בהם פסוקים מן
התנ"ך, בעת יצירת ריקודים חדשים.
לתופעה זו שלוש סיבות:
ראשית - רוב האירועים שנערכו במהלך השנה בקיבוצים -
הישובים החקלאים-סוציאליסטים - התבססו על
חגים יהודים המוזכרים בתנ"ך, כמו
ט"ו בשבט וחג השבועות, שהם חגי טבע, כמו גם חגים אחרים על רקע דתי.
סיבה שנייה - המחולות בהיסטוריה ובמסורת היהודית מוזכרים בכתובים וחלקם הוכחו כעתיקים ביותר מ-2500
שנה.
ולבסוף - האוונגרד בין כותבי השירים העבריים, כלומר, מחברי
המנגינות ומילות השירים (שלעתים נכתבו ע"י אדם אחד), חפשו אחר שורשים, עתיקים
ככל האפשר, כמו גם חומר אוטנטי ביותר, לכן בחרו להשתמש במובאות מפסוקי התנ"ך,
בעת כתיבת השירים. (היה בזה גם רווח באי-הצורך לכתוב מלים לשיר).
לכן, לא ניתן להכחיש שהמחול
הישראלי-עכשווי, במקרים רבים, שאב מן התנ"ך. בנוסף, בנימין צמח, שמאמרו נכתב במקור באידיש בשנת 1940, רואה במחול
העממי-יהודי, בהרמוניה הסגורה שלו ובצורתו הייחודית, את הבנת העובדה, ש"המושג
היהודי למונותיאיזם נטה לעצב חלקים שונים ולהופכם לאחידות עצומה". ובאמת, זה
בדיוק מה שקרה. מגוון רחב של השפעות עיצב
את ריקודי-העם הישראליים, כפי שאנו מכירים אותם היום, על-אף שבגלל תחומו החילוני
הברור של המחול העממי-ישראלי, ייתכן שאלמנטים תנ"כיים ובמיוחד תיאולוגיים,
נכללו בו שלא במתכוון.
ככלל, אי-אפשר להתעלם מן
העובדה, שמייסדי תנועת ריקודי-העם בישראל של היום, היו אכן, מעונינים במרכיב מאחד,
לאומי-תרבותי בעל אופי בהחלט לא דתי.
מבנה הריקוד הישראלי נבע מהצורך לתת ביטוי של עצמאות תרבותית ולאומית כמו
אצל יתר העמים. זאת הצהירה, בין היתר, גורית קדמן, הרואה את מקור המחול הישראלי "באדמה, בעבודה
ובהתחדשות הלאום היהודי".
מכאן ניתן, אולי, להתחיל ולהבין
מדוע קבוצות מחול ממרכז אירופה מאמינות
שלתנ"ך יש השפעה על ריקודי-העם הישראלי.
הרשו לי לסכם בקצרה את הסיבות
המשוערות לאמונה זו:
1. עד שנת 1960 לא היו ריקודי-עם ישראלים באירופה. בשנה זו הובאו הריקודים
הראשונים במספר ניכר. הם הגיעו לגרמניה
דרך הולנד. בתקופה זו התקיימו סמינריונים שונים בהם למדה רבקה שטורמן את ריקודיה, שכפי שנראה אחר-כך,
מורכבים מטכסטים תנ"כיים בכמות שמעל הממוצע.
2. רצף הצעדות הפשוטות יחסית, מצא-חן בעיני קהל רחב של רוקדים והטכסטים
הדתיים התחבבו על להקות מחול המופיעות, בין היתר, בריקודי-קודש ופולחן. בנוסף,
בניגוד לריקודים היותר חדשים, המנגינות
והאופי של הריקודים הראשונים היו לטעמם של כל רקדני הפולקלור.
3. בעת שעולם המחול בישראל הפך לנחלת הכלל (לא היה עוד נחלת הקיבוץ בלבד,
רקדו גם במתנ"סים, הריקודים נעשו יותר מורכבים וההשפעה המזרחית גברה), הרי
שבמרכז אירופה נישאר הכל ללא שנוי ביחס לריקודי-עם ישראלים. בחוגים המרכז-אירופים לא רצו, או לא יכלו,
לעקוב אחר השנויים (מנגינות חדשות,
מזרחיות, טכסטים בנאליים, רצף צעדות מורכב יותר וכו'). שנויים אלה קרו במהלך 20
השנים האחרונות בערך.
במרכז אירופה התקיימו חוגים
לריקודי-עם בעלי רפרטואר ישראלי בלעדי, שגם ומעל לכל, התחשבו במה שקורה
בריקודי-העם בישראל (כמו החוגים בברלין, מינכן, שטוטגרט או ציריך), הודות לביקור
של מדריכים-מומחים לריקודי-עם מישראל. בחוגים אלה מספר גדול של ריקודים משנות
ה60-, שהיו מוכרים עד אז, פשוט נעלמו במשך השנים.
לכן, הולך ומצטמצם מספר הרוקדים
בחוגים לריקודי-עם ישראליים-"מודרניים". במרכז אירופה מתייחסים לתרבות
ריקודי-העם הישראלים העכשוויים ורוקדים בהם בלי להקדיש מחשבה עמוקה במיוחד לרקע
ולטכסט של כל שיר ושיר. החוגים היותר מסורתיים ממשיכים בקביעות לרקוד את אותם
15-25 ריקודים (כגון- "השועל", "צדיק כתמר", "לאור
חיוכך", "מלאך מסולם יעקב", "מה נאוו" וכו'), מכיוון שריקודים
אלה כוללים באמת מספר גדול יחסית של טכסטים ממקורות תנ"כיים. לחוגים אלה יש הכרות מוגבלת עם הריקוד הישראלי הנוכחי.
מכל הנ"ל ניתן להבין איך
עלה הרושם המוטעה, שניתן למצוא מקורות בתנ"ך לרוב ריקודי-העם הישראלים, לפחות
מצד הטכסטים שלהם.
נפנה עתה לריקודים, שהם העניין
המרכזי במאמר זה, כלומר אלה הריקודים, שמילות השיר מקורם בפסוקי התנ"ך. מתוך
למעלה מ-4000 ריקודי-עם הקיימים היום ניתן לסווג חמישים ושלושה ריקודים כאלה. בלי
ספק, יש מספר רב יותר של ריקודים לפי
שירי קודש כמו "אני מאמין", "על הנסים", או "דרור יקרא",
אלא שהמלים של אלה מקורם אינו בתנ"ך אלא בסידור (ספר התפילות היהודי), או
ממקורות אחרים. אי-לכך, ריקודים אלה לא נמנו.
הריקוד "דבקה גלבוע"
של רבקה שטורמן אף הוא לא נכלל ברשימה. המלחין עמנואל זמיר השתמש בפסוק "הרי בגלבוע
אל טל ואל מטר עליכם" (שמואל ב' 1-21),
אך עשה זאת ברוח ציונית-חלוצית חדשה ובצורה מודרנית הפך את משמעותו
"טל ומטר על הרי הגלבוע", אחרי הכל, המים אמורים לשמש את החקלאות!
מרשימת הריקודים שלפנינו, חמישה
שמות נכללו רק בתנאים מוגבלים. האחד
"מלאך מסולם יעקב" המסכם, פחות או יותר, מקראות מסוימות. ארבעה שירים אחרים מורכבים מציטטות חלקיות של
פסוקים מן התנ"ך והם: "אל תירא", "דבקת החמור",
"עוד אבנך", "שחורה אני". לכן, נשארו ארבעים ושמונה ריקודים
בהם הטכסט של השירים לקוח ישירות מן התנ"ך.
ברשימת הריקודים המהווה חלק שני
של מאמר זה, כל הריקודים - ונכון יותר לומר כל השירים - נרשמו עפ"י סדר הופעת
הפסוקים בספר התנ"ך כדי לכלול את המקראות התואמות. מידע נוסף נרשם ליד כל
ריקוד כמו - שם המלחין, שם היוצר, צורת הקבוצה ושנת הופעתו של הריקוד לראשונה.
לא בכל הריקודים נרשמה שנת
הופעתם בגלל חוסר חומר מקורי ומצד שני בגלל חוסר שיתוף פעולה בין היוצרים לכותב
המאמר.
מתוך עיון ברשימה ניתן להסיק,
שבמספר מרשים של ריקודים - שבעה-עשר ריקודים - שהם בערך שליש מהרשימה, הפסוקים
בשיר נלקחו משיר השירים. באחד-עשר ריקודים הפסוקים נלקחו מתהילים. בשמונה ריקודים הפסוקים מישעיהו ובששה ריקודים הפסוקים מספר ירמיהו.
עיון בטור של שנת
ההופעה הראשונה של הריקוד מגלה
שרובם שייכים לקטגורית הריקודים הישנים יותר. כמו-כן הריקודים החסרים את שנת
היצירה הופיעו בשנים 1950-1975.
ראוי לציין, שבין היוצרים מהדור
צעיר יותר - הבולט מכולם הוא אבנר נעים, כיחיד הבוחר לריקודיו שירים שמלותיהם
לקוחות מפסוקי התנ"ך.
יותר ממחצית הריקודים ברשימה הם
ריקודי מעגל (28). שמונה-עשר ריקודים ברשימה הם ריקודי זוגות ועשרה ריקודי שורות - מעגל חצוי ודבקה (כולל
שישה ריקודים שהם ריקודים כפולים לאותה המנגינה).
שלושה ריקודים לא התאימו לאף
קטגוריה, אולי, כי למרות הצפיות של רוב חוגי הרוקדים הנוצרים, המנגינות לשירים,
ברובן, אינן רגועות ומלודיות כדוגמת הריקודים "הנך יפה רעייתי",
"לבבתיני" או "תפילתי".
למספר ריקודים יש לא רק מקצבים
מודגשים כמו "יהושע" או "עוזי וזמרת יה", אלא גם סגנון עליז
ומהיר מאד כמו, "ושבו בנים", "אתן במדבר" ו"אל
תירא".
כאשר יש שפע כזה של למעלה מ-4000
ריקודי-עם ישראלים, ניתן בקלות לארגן אירוע מחול בנושא מסוים. לדוגמה, חג השבועות
בישראל, חג ההודייה - הרקדה עפ"י שירים מתקופת החלוצים מלפני קום המדינה,
הרקדה ליום ירושלים וכן הלאה…
כמו כן, אפשר בהחלט לארגן ערבי
הרקדה עם ריקודי-עם ישראלים כאשר מילות השירים לקוחות מפסוקי התנ"ך. מי ייתן
וגם הדפים הבאים יעזרו ויעודדו לתכלית זו.
* טבלת הריקודים השייכת לכתבה זו מפורסמת בגליון מס' 75
57 רפסמ םידקור
- םינגרואמ םידיקרמ .1 |
|
|
|